<h1>חוקות הדיינים סימן רל"ב</h1>
<h2>דף יח:</h2>
עדים שהיו חתומים בשטר ואמרו כתב ידינו זה אבל אנוסים היינו פסולי עדות היינו לפי שהיינו קרובים באותו שטר מחמת נשותינו ועכשיו נתרחקנו הרי אלו נאמנים מגו שהיו יכולין לומר אינו כתב ידינו בד"א בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים ודוקא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות כגון שאמרו בעל השטר היה רוצה להרוג אותנו אם לא היינו חותמים, אבל אם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון כגון שאמרו בעל השטר נתן לנו ממון כדי שנחתום בשטר זה או שאמרו גזלנים היינו כשחתמנו בשטר זה אעפ"י שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין משום דאין אדם משים עצמו רשע כ"מ בפ' האשה שנתארמלה.
